החלטה בתיק רע"א 3574/04

1.       הבקשה לרשות ערעור שלפניי מכוונת נגד החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ד' קרת-מאיר) בה נדחתה בקשת המבקשת למחוק על הסף הליך בו פתחה המשיבה 1 למימוש איגרת החוב שיצרה לטובתה המבקשת, בטענה כי קיים הליך תלוי ועומד בעניין איגרת החוב.

2.       המשיבה 1 (להלן - יובלים) היא נושה של המבקשת מכוח הלוואות שהעמידה יובלים למבקשת על פי הסכמים ביניהן. החזר ההלוואות הובטח באיגרת חוב שיצרה המבקשת ביום 30.10.02 לטובת יובלים. במסגרת איגרת החוב שעבדה המבקשת לטובת יובלים בשעבוד קבוע מדרגה ראשונה מניות וזכויות בחברות זרות וזכויות בנכסים ובפרוייקטים שונים. כן שועבדו זכויות ונכסים נוספים בשעבוד צף. ביום 26.11.02 ניתן על המבקשת, בבית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ו' אלשייך), צו להקפאת הליכים (במסגרת תיק פש"ר 2118/02) וכן מונה לה נאמן, רואה חשבון חיים קמיל (להלן - הנאמן). ביום 2.3.03 הגישה יובלים "תביעת חוב נושה מובטח", אשר לטענתה הייתה אך לשם הצבעה באסיפות הנושים, אם תתקיים אסיפת נושים מובטחים (אסיפה כזאת לא התקיימה בסופו של דבר). ביום 2.9.03 ערך הנאמן ישיבה לבירור תביעת החוב של יובלים. האחרונה לא הגיעה לישיבה על אף שזומנה אליה. באותו דיון החליט הנאמן כי בסמכותו לדון בתביעת החוב של יובלים, וכי תיקבע מסגרת דיונית מוסכמת בין הצדדים בדבר דרך בירור תביעת החוב.

3.       תקופת הקפאת ההליכים הסתיימה ביום 4.9.03. באותו יום אישר בית המשפט המחוזי את הסדר הנושים שהציע הנאמן. ביום 15.9.03 פנתה יובלים לבית המשפט המחוזי (במסגרת תיק פש"ר 2118/02), וביקשה כי בית המשפט יקבע שלנאמן אין סמכות "מעין שיפוטית" לקבוע את מעמדה כנושה ואת גובה החוב כלפיה. הנאמן הגיש תגובתו לבקשה, ולאחר מכן אף נתן הסכמתו להצעת בית המשפט, כי תביעת החוב של יובלים תתברר על ידי המשיב 2, כונס הנכסים הרשמי, או מי מטעמו (להלן - הכונס הרשמי). בהתאם לכך, החליט בית המשפט קמא ביום 20.10.03 כי "...בדיקת הוכחת החוב של המבקשת תיבדק על ידי הכנ"ר או מי מטעמו" (להלן - ההחלטה מיום 20.10.03). על פי הנטען בתשובת יובלים לפניי, החלטה זו ניתנה טרם הגישה היא את תשובתה לתגובת הנאמן. תשובה זו של יובלים הוגשה לבית המשפט ביום 23.10.03, לפני שהומצאה לה, כך טוענת היא, ההחלטה מיום 20.10.03. במסגרת אותה תשובה ביקשה יובלים מבית המשפט שלא למנות באותו שלב אדם כלשהו לבדיקת תביעת החוב שלה, יען כי מתנהל משא ומתן בינה לבין רוכשת השליטה במבקשת. משא ומתן זה עשוי היה להביא לפרעון החוב כלפי יובלים. כן הוסיפה יובלים כי אם לא יגיעו הצדדים להסכמה, תפנה בבקשה מתאימה לבית המשפט. בית המשפט קמא נענה לבקשה זו והחליט להקפיא החלטתו מיום 20.10.03, עד למיצוי המשא ומתן בין הצדדים.

4.       ביום 17.11.03 פנתה יובלים לבית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ד' קרת-מאיר) בתיק אחר (פש"ר 2159/03), וביקשה לממש את השעבוד הרובץ לטובתה על נכסי המבקשת (להלן - הבקשה למימוש איגרת החוב). בתגובתה לבקשת יובלים, העלתה המבקשת טענות לגופו של עניין הנוגעות בין היתר לתוקף השעבודים. נוסף על כך, הגישה המבקשת בקשה למחיקת בקשת יובלים על הסף, מחמת "הליך תלוי ועומד" בעניינה. אליבא דמבקשת, מלאכת בירור החוב הופקדה בידי הכונס הרשמי על פי ההחלטה מיום 20.10.03 (שניתנה במסגרת תיק פש"ר 2118/02). המבקשת סבורה, כי בכך שלא ערערה יובלים על ההחלטה מיום 20.10.03, גילתה יובלים דעתה כי אינה חולקת על ההחלטה. עוד טוענת המבקשת, כי השאלה המתעוררת בבחינת תביעת החוב של יובלים (בתיק פש"ר 2118/02) זהה לשאלה המתעוררת בבקשה למימוש אגרת החוב (בפש"ר 2159/03). על כן, כך הטענה, אין להטריד המבקשת בגין אותה עילה במסגרת שני תיקים שונים, לפני שתי שופטות.

5.       ביום 16.3.04 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשת, בלי להכריע באותה עת בטענות המבקשת לגוף העניין, לרבות אלו הנוגעות לתוקף השעבוד. בית המשפט קבע בהחלטתו מספר קביעות, ביניהן כי תביעת החוב שהגישה יובלים במהלך הקפאת ההליכים, הוגשה לשם בחינת זכאותה להצביע באסיפות הנושים. בנוסף, כי לנאמן סמכות לבדוק את תביעת החוב ואת מעמדו של נושה, רק אם במסגרת הסדר הנושים אמור אותו נושה לקבל דיבידנד. לאחר שבחן בית המשפט קמא את מכלול ההוראות שבהסדר הנושים, הגיע הוא לכלל מסקנה כי לגבי הנושים המובטחים נקבעו הוראות ייחודיות בהסדר, תוך שמירה על הבטוחות שבידם. עוד נקבע, כי אין בהסדר הנושים מנגנון לבדיקת מעמדה של יובלים כנושה מובטח ותביעת חובה על ידי הנאמן. כיוון שכך, דחה בית המשפט את טענת המבקשת כי קיים הליך תלוי ועומד לבדיקת מעמדה של יובלים כנושה מובטח או באשר לתביעת החוב שלה (במסגרת תיק פש"ר 2118/02). החלטה זו היא נשוא הבקשה לרשות ערעור.

6.       בחנתי את טענות הצדדים, כביטויין בבקשה לרשות ערעור, בתשובת יובלים ובהודעות הצדדים שנמסרו לבית המשפט. לאחר כל זאת, הגעתי לכלל דעה כי אין מקום ליתן במקרה דנא רשות ערעור.

7.      רצונה של המבקשת הוא כי מעמדה של יובלים כנושה מובטחת ותביעת החוב שהגישה, ייבדקו על ידי הכונס הרשמי, אשר בא לצורך זה בנעלי הנאמן על פי ההחלטה מיום 20.10.03. אם הייתה ניתנת החלטה על ידי הנאמן, והיה מבקש מי מהצדדים להשיג עליה - כפי שניתן להניח שאכן היה קורה - היה אותו צד עושה כן לפני בית המשפט המחוזי בו מתנהל תיק הקפאת ההליכים. בענייננו, הרי זהו בית המשפט המחוזי בתל אביב. נראה כי זוהי אף עמדתה של המבקשת שהביעה דעתה בסוגייה זו, לבקשתי. אציין, כי לשיטת המערערת, אם נזכירה על כל פרטיה, ערכאת הערעור על החלטות הנאמן היא "בית המשפט המחוזי במסגרת פש"ר 2118/02, הוא התיק המתנהל בפני כבוד השופטת ורדה אלשייך". אין בידי לקבל זאת, שהרי מובן כי הסמכות לדון בערעור נתונה לבית המשפט המחוזי, ולא לשופטים מסויימים בו.

8.      לבית המשפט המחוזי, בשבתו כערכאת ערעור על החלטת הכונס הרשמי (או הנאמן) בעניין תביעת חוב, נתונות סמכויות רחבות של "שמיעה מחדש". דהיינו, בית המשפט המחוזי רשאי להכריע בשאלות שבעובדה, לגבות ראיות לשם כך, ולבסוף - לדחות את הערעור, לקבלו, או לתת החלטה אחרת (ש' לוין פרוצדורה אזרחית - סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט (תשס"ג) 143-142). למעשה, הליך בבית המשפט המחוזי, לו היה מגיע לפתחו כערעור על החלטת הכונס הרשמי, היה מתנהל בדיוק כפי שהתנהלה עד כה בקשת יובלים למימוש איגרת החוב. זאת, הן לעניין הערכאה הדנה בבקשה, הן לעניין אופיו של הדיון והן באשר לאפשרותם של הצדדים לשטוח את מלוא טענותיהם לגוף העניין. מכאן, כי אין מקום לחשש כי במסגרת הדיון במימוש איגרת החוב נפגע או ייפגע עניינם של הצדדים, אם בשל חוסר אפשרות להביא ראיותיהם ואם מטעם אחר כלשהו הנובע ממגבלותיה של ערכאת ערעור, אשר אינן קיימות, כאמור, בענייננו.

9.      יתרה מכך, במקרה דנא, החלה הבקשה למימוש איגרת החוב להתנהל בחודש נובמבר 2003 או בסמוך לכך. ההליך נמצא בעיצומו, וליתר דיוק - לקראת סיומו. התקיימו דיונים ונערכו חקירות. יובלים הגישה סיכומיה ביום 23.5.04. לעומת זאת, הגישה המבקשת ביום 29.6.04 בקשה לעיכוב המועד להגשת סיכומיה עד להכרעה בבקשה שלפניי. ביום 20.7.04 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה זו, חרף התנגדות יובלים. כאשר ההליך נמצא בשלב כה מתקדם בבית המשפט, אין הצדקה להפנות הצדדים לבירור העניין בפני הכונס הרשמי, במיוחד כאשר ניתן להניח כי בית המשפט ייאלץ להיזקק לאותו עניין בדיוק בעתיד, בגדר "ערעור" על החלטתו של הכונס הרשמי.

10.     נוכח אופיו של הליך הערעור על החלטת הנאמן, ונוכח סיומו הקרב של ההליך למימוש איגרת החוב, דוחה אני את הבקשה למתן רשות ערעור. יודגש כי בכך אינני מביע עמדה כלשהי לגוף טענותיה של המבקשת בבקשתה לפניי. לאור האמור, הרי שאף אם נכונות טענותיה אלו, לא ייפגע עניינה המהותי של המבקשת אם לא תינתן לה רשות ערעור.

         הבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך דין לזכות יובלים בסכום של 25,000 ש"ח.

           ניתנה היום, ‏י"ט באב תשס"ד (6.8.2004).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: